עודה נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

המבקשת עותרת, כי בית המשפט יתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הביטוח הלאומי מיום 14.7.05, לפיה לא נותרה לה נכות צמיתה.

עסקינן בתובענה לפיצויים בגין נזקים אשר נגרמו למבקשת בעת שהייתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 19.3.03. המשיבה הינה חברת הביטוח אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים את הרכב בו נהגה המבקשת בעת התאונה.

במסגרת הבקשה שלפניי טוענת המבקשת, כי ביום 23.3.05 קבעה וועדה רפואית של המל"ל, כי לא נותרה לה נכות צמיתה. וועדה רפואית לעררים מיום 6.1.05 קבעה, כי היא אינה זקוקה לבדיקת MRI לשם קביעת נכותה של המבקשת. הוועדה ביקשה צילומים עדכניים לברך טרם סיכום קביעתה. ביום 14.7.05 קבעה הוועדה, כי בצילום לא נראים שינויים חבלתיים גרמיים ולפיכך קבעה, כי לא נותרה למבקשת נכות צמיתה בעקבות מעורבותה בתאונה בה עסקינן.

המבקשת טוענת, כי מאז קביעת המוסד לביטוח לאומי חלה החמרה רצינית במצבה וכן נתגלו ממצאים חדשים. לטענת, בנסיבות אלו יש להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

לטענתה, בשנת 2007 חלה החמרה במצבה בכך שהתרבו המקרים בהם היא סבלה מנוזל תוך פרקי והמקרים בהם הייתה נפיחות משמעותית בברך. המבקשת טוענת, כי היא נזקקה לטיפולים אינטנסיביים, טיפולי פיזיותראפיה וטיפולים תרופתיים. כן טוענת, כי היא נזקקה לשימוש בתומך ברך ובקב הליכה. לטענתה, בבדיקות הרפואיות נמצא נוזל בכמות גדולה בברך, נפיחות והגבלה בתנועות. המבקשת טוענת, כי ממצאים אלו לא נמצאו על ידי הוועדה בחומרה ובתדירות המפורטת בתיעוד הרפואי אשר צורף לבקשה.

המבקשת מוסיפה וטוענת, כי היא עברה בדיקת מיפוי עצמות ביום 12.11.07 והבדיקה הדגימה קליטת יתר פתולוגית דיפוזית המתאימה למצב לאחר טראומה. ביום 25.2.08 היא עברה ארתרוסקופיה אשר הראתה סינוביטיס חריפה. המבקשת טוענת, כי לאחר ביצוע הארתרוסקופיה היא סבלה מחולשה בברך והגבלת תנועות והיא קיבלה טיפול תרופתי ועשתה תרגילים לחיזוק השרירים. לטענתה, היא עברה טיפולי פיזיותראפיה רבים אולם היא עודנה סובלת מחולשה בברך, מנפיחות ומהגבלה בתנועות.

לטענתה, מאז קביעת המל"ל התגלו ממצאים חדשים באשר לסינוביטיס חריפה וממצאים טראומטיים אשר לא היו לפני הוועדה הרפואית ולא הוערכו על ידה. עוד טוענת, כי חלה החמרה במצבה.

המבקשת ציינה, כי רק במקרים חריגים יתיר בית המשפט הבאת ראיות לסתור. לטענתה, בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור מקום בו הדבר ראוי למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. לטענת המבקשת, מהמסמכים הרפואיים עולה, כי קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הבאת ראיות לסתור. לטענתה, התגלו ממצאים חדשים וישנו שינוי מהותי במצבה ובנוסף נפל פגם מהותי בעבודת הוועדה אשר סירבה להפנותה לבדיקות מעמיקות לבירור מצבה. לטענתה, בפני הוועדה לא עמדה תמונה מלאה ונכונה באשר למצבה.

לבסוף טענה המבקשת, כי יש להיעתר לבקשתה ולראות במסמכים אשר צורפו לבקשה משום ראיות הסותרות את קביעת המל"ל ועל כן יש למנות מומחה רפואי.

המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת, כי דינה להדחות. לטענתה, עניינה של המבקשת נדון בפני מספר וועדות רפואיות והוועדה הרפואית לעררים מיום 14.7.05 קבעה, כי לא נותרה למבקשת נכות צמיתה בעקבות התאונה. לטענתה, המבקשת לא הצביעה על פגם כלשהו בקביעת הוועדות הרפואיות, לא ערערה לבית הדין האזורי לעבודה על קביעת הוועדה הרפואית לעררים ולא פנתה בתביעה להחמרת מצב בשל ההחמרה הנטענת.

המשיבה ציינה, כי ההלכה היא שרק במקרים חריגים וקיצונים יטה בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור. לטענתה, במקרה הנדון אין סיבות מיוחדות המצדיקות היעתרות לבקשה. המשיבה טוענת, כי לא התקיימו התנאים המהווים בסיס למתן רשות להביא ראיות לסתור. לטענתה, המבקשת לא הצביעה על טעם מפורש וקונקרטי אשר יש בו כדי להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור. לטענת המשיבה, מלבד טענתה באשר להחמרה במצבה החל משנת 2007 לא העלתה המבקשת טענה באשר לקיומו של פגם כלשהו בקביעת הוועדות הרפואיות.

המשיבה טוענת, כי מדו"ח חדר מיון מיום התאונה עולה, כי המבקשת לא התלוננה על פגיעה בברך כתוצאה מהתאונה ותלונותיה בנדון הופיעו בחלוף מספר ימים. עוד טוענת המשיבה, כי במהלך שנת 2007 פנתה המבקשת לחדר המיון של בית החולים האוניברסיטאי הדסה והתלוננה על כאבים ברגל שמאל עקב נפילה שבועיים קודם לכן. המשיבה טוענת, כי שתי וועדות בחנו את נושא נכותה הצמיתה של המבקשת בעקבות התאונה ומצאו, כי לא נגרמה לה נכות כאמור. לטענתה, הוועדות האמורות התייחסו לכל תלונות המבקשת, ביקשו צילום עדכני, עיינו בו ובמסמכים הרפואיים וקבעו, כי לא נותרה למבקשת נכות צמיתה בעקבות התאונה. עוד טוענת המשיבה, כי הוועדות הרפואיות הסבירו היטב את קביעותיהן והסברים אלו מהווים מענה לטענות המבקשת. לטענתה, ככל שחלה החמרה במצב המבקשת, הרי שההחמרה אינה קשורה לתאונה אלא לנפילה מאוחרת, כמפורט לעיל. עוד טוענת, כי החמרה כשלעצמה אינה מהווה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור וכי על המבקשת למצות זכויותיה במוסד לביטוח לאומי, על ידי פנייה בתביעה להחמרת מצב.

דיון ומסקנות

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת החומר המצוי בפניי מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע, כי "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה. אולם בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

המטרה אשר עמדה בבסיס חקיקתו של הסעיף האמור היינה ייעול הדין וקיצורו. המחוקק ביקש לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות מקום בו קיימת קביעת נכות רפואית על פי דין. רשות להביא ראיות לסתור נכות אשר נקבעה על פי דין תינתן במקרים חריגים, כאשר בית המשפט שוכנע, כי מן הצדק לעשות כן, מטעמים מיוחדים שיירשמו. על הטוען לקיומן של נסיבות מיוחדות המצדיקות מתן היתר להביא ראיות לסתור, מוטל הנטל להוכיח קיומן של נסיבות מיוחדות. מצאתי, כי עלה בידי המבקשת להרים את הנטל המוטל על כתפיה.

בחוק ובפסיקה לא נקבעה רשימה סגורה של מקרים בהם ייעתר בית המשפט לבקשה להביא ראיות לסתור. עם זאת, מהפסיקה עולה, כי באופן כללי קיימים שני סוגי טעמים עיקרים המצדיקים היעתרות לבקשה להביא ראיות לסתור: טעמים עובדתיים- כגון שינוי מהותי במצב התובע או גילוי נכות חדשה לאחר שנקבעה נכותו. וטעמים משפטיים- כאשר בית המשפט סבור, כי נפל פגם בהליך קביעת נכותו של התובע.

ההלכה היא, כי בית המשפט יתיר הבאת ראיות לסתור רק במקרים חריגים בהם עולה חשש, כי נפלו בהליך קביעת הנכות פגמים וכי בהעדר הבאת ראיות לסתור ייפגעו עקרונות הצדק הטבעי. בבואו להכריע בשאלה האם ראוי להתיר לצד להביא ראיות לסתור דרגת נכות אשר נקבעה על פי הדין, על בית המשפט לאזן בין האינטרס של ייעול ההליך, חסכון בזמן שיפוטי והרמוניה בין ההכרעות באשר להיקף פגיעתו של התובע לבין הגנה על זכויות המתדיינים ומניעת עיוות דין.